בשעה שבאירופה יושבת ועדה על המדוכה ועוסקת בשאלות בדבר יישום דוקטרינת הסביבה האירופאית – ההישגים, האתגרים והקשיים ביישום התוכנית ב- 16 מדינות האיחוד האירופאי (Environmental Liability Doctrine) ELD
– דו"ח מיוני 2013 שהוגש ופורסם באירופה, בארץ נדמה כי אין כל שינוי בגישה, וכמו בהרבה תחומים אחרים, עדיין שולטת גישת ה'יהיה בסדר' ואין תחושת דחיפות ביחס לנושא הסביבתי.
מניתוח כמות התביעות / הדו"חות והארועים הסביבתיים בשנתיים האחרונות, נדמה כי לא נצפתה מגמה של החמרה בכמות התביעות או הארועים ומידי פעם נשמע קולו של המשרד להגנת הסביבה כאשר ניתן דו"ח כזה או אחר לחברה שחרגה מהמותר.
אז האם זה רע? האם יש צורך להאשים מישהו? המחוקק? אולי האזרחים שאדישים לנושא?
צפייה בפגעי הטבע הפוקדים אזורים שלמים בעולם, ואפילו הנגיעה הקטנה שחווינו אנחנו באמצע דצמבר קר במיוחד, יכולה ללמד שגם אם בני האדם אדישים, הטבע לא אדיש בכלל והנזק המתמשך לסביבה מצטבר וניכר.
והביטוח ? מתנהג בהלימה למצב החוקי והמשפטי במדינה.
במסגרת הדו"ח הנ"ל מציינת הועדה, כי במדינות בהן נאכפה הדוקטרינה באופן הדוק יותר, גדלה כמות התביעות, ובהתאמה התעצמה ההרתעה כנגד המזהמים. כלומר, שוב הוכח כי קיים קשר הדוק בין אכיפה להרתעה.
בדומה לכך, הגברת אכיפה מייצרת מודעות רבה יותר לצורך בהגנה ובניהול הסיכון באמצעים שונים, לרבות כמובן ביטוח.
חברות מזהמות הגבירו את אמצעי ניהול הסיכון הסביבתי, אם באמצעות נקיטת הליכים ורכישת מיגונים פיזיים, תהליכיים ותפעוליים, ואם בעזרת רכישת ביטוח מקיף ההולם את הדוקטרינה המרחיבה.
באירופה נדרשו המבטחים להרחיב את פוליסות האחריות בגין זיהום סביבתי על מנת שיוכלו להגיב לדוקטרינה המרחיבה. מבטחים כגון AIG, LLYODS ואח' הרחיבו חלקים מהכיסוי לתת מענה להרחבת האחריות והגדרת הנזק.
לאחרונה הקימה AIG CALL CENTER שיתן מענה ללקוחות החברה בעת משבר סביבתי, זאת לאחר סקר שערכה בין לקוחות החברה וחברות מזהמות ברחבי העולם ממנו עלה כי:
61% מהחברות מודאגות היום הרבה יותר מבעבר מהסיכון הסביבתי
75% מהחברות דואגות בעיקר לנזק למוניטין שיגרור נזק סביבתי משמעותי
רוב החברות השיבו כי מענה מיידי, נכון ומותאם לארוע, בעזרת צוות מומחים מקצועי, עשוי לשפר את מצבן בעת ארוע.
ובארץ? כאמור, מתנמנמים… הדוקטרינה המקיפה טרם יושמה בישראל ולא ברור כלל אם תיושם. כמות התביעות עדיין נמוכה ביחס לאירופה, והחברות היחידות המשקיעות אינטנסיבית בהגנה על הסיכון הן החברות הנמצאות ב'קו הראשון' של המזהמים (tier 1). אלה אותן חברות שרכשו ביטוח גם בעבר ומקדמת דנא הבינו, כי הסיכון הסביבתי הינו אחד מהמרכזיים ביותר עבורן עקב פעילותן המיוחדת (כגון: יצרני כימיקלים, מתכות, תרופות, ציוד צבאי וכיוב').
הביטוח טרם השתרשר לרובד השני של החברות המזהמות (חברות מזון, מלונאות, מרפאות וכיוב'), על אף שבארופה ידועות תביעות גם בסקטור תעשייתי זה. לדוגמא: ארוע משנת 2011 במסגרתו יצרן רסק עגבניות מאיטליה (לכאורה לא מדובר בפעילות מזהמת) נתבע בגין זיהום של מי תהום ומי נהר סמוך למפעל עקב נזק קורוזיה לצנרת שהובילה החוצה מהמפעל מים מלוכלכים. הסתבר שהמים הכילו שאריות של חומרי ריסוס שנשטפו מהעגבניות לפני עיבודן.
עלויות הביטוח הסביבתי עדיין משמעותיות ובה בעת עסקים רבים נאבקים תחת העול הכלכלי של השרדותם, ביטוחים מיוחדים כגון ביטוחי סביבה, סייבר ודומיהם נחשבים למותרות…
יחד עם זאת, חשוב לזכור:
- עסקים הפועלים גם מחוץ לגבולות המדינה חשופים פי כמה ועליהם לבחון היטב את החשיפה בכל טריטוריה בה הם פועלים. במדינות ארה"ב לדוג' הפוליסות כוללות חריג זיהום מוחרג וגם זיהום תאונתי לא יכוסה, זהו מצב מאוד מסוכן עבור חברה הפועלת שם.
- מאחר שהפוליסה כוללת כיסוי לזיהום הדרגתי – חשוב מאוד להתחיל לצבור וותק ביטוחי כדי לכלול את החשיפה במלואה. ניתן לרכוש גם כיסוי על פעילות העבר לאחר קבלת מידע מקיף ויסודי.
- דווקא בעת הזאת בה המציאות המשפטית הישראלית אינה קיצונית כמו בארופה ובארה"ב – ניתן למצוא בקלות רבה יותר למצוא פתרונות ביטוחיים לחשיפה הסביבתית ההדרגתית, ולכן יתכן שרכישת כיסוי דווקא בתקופה זו יהיה משתלם יותר.
וכמו תמיד בביטוח – עדיף להיזכר לרכוש אותו לפני התביעה ולא לאחריה….
